החלטה בתיק ת"א 306-99

בפני בקשה שהוגשה על ידי התובעים, לפיה יתיר בית המשפט לקבל כראיה מסמך מרפאת אפילפסיה מבית החולים ע"ש שיבא מיום 15.1.13, אשר כנטען על ידי התובע מתייחס להחמרה בהתקפים אפילפטיים מהם סובל התובע לאחר חבלת ראש.

הנתבעות 1-2 מתנגדות לבקשה. לטעמן, משהסתיימה שמיעת ראיות כל הצדדים ואף הוגשו סיכומי התובע, אין מקום להתיר את קבלת המסמך, מה גם שהנכות הנטענת עומדת ממילא על 100%, ואין במסמך כדי לשנות מקביעת הנכות. עוד נטען על ידי הנתבעות 1-2, כי בכל מקרה לא יכול המסמך לשמש כראיה להחמרת מצב, ולכל היותר יכול המסמך לשמש כנימוק לבקשה לבדיקה חוזרת של המומחה הרפואי בתחום הנוירולוגי.

הנתבעת 3 מתנגדת אף היא להגשת הראיה הנוספת. לטענתה אין מקום לאשר קבלת ראיות לאחר סיום שמיעת שלב הראיות. בנוסף נטען על ידי הנתבעת 3, כי אין בסיס לטענת התובעים כי מדובר במסמך רפואי המשקף החמרה ניכרת במצבו של התובע. עוד נטען על ידי הנתבעת 3, כי ככל שבית המשפט יתיר את הגשת המסמך, תידרש חקירת התובע, חקירת עורך המסמך וכן קבלת חוות דעת משלימות, שכן מדובר בענין שברפואה, הנתון לקביעת המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט. בנסיבות אלה, יידרשו המומחים גם להתייחס לטענה אם יש בהחמרה הניכרת הנטענת על ידי התובע, ביחס למצבו, לקצר את תוחלת חייו, שכן לתוחלת חייו של התובע השלכה על גובה הנזקים שיפסקו. הנתבעת 3 טוענת שהצגת המסמך או אישור הגשת המסמך יביא לפתיחת ההליך המשפטי מחדש ולהארכת ההתדיינות שלא לצורך.

במסגרת תשובה שהגישו התובעים, טוענים הם בהסתמך על רע"א 1297/01 מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פד"י נה(4) 577, ובהסתמך גם על ע"א 27/91 קבלו נ' ק. שמעון עבודות מתכת בע"מ, פד"י מט(1) 450, כי יש מקום לקבל את הראיה, שכן מדובר בראיה בעלת משקל והאיחור בהגשתה לא נובע מהתרשלות התובעים. משיש בראיה להשפיע על תוצאות ההליך, יש לקבל את הבקשה.

עוד נטען על ידי התובעים, שמדובר במסמך משמעותי, שכן נכתב בו כי לפני התאונה משנת 2007 לא היו לתובע התקפים אפילפטיים. כן מציין המסמך תדירות וחומרת ההתקפים הנוכחיים, הכוללים רעד בכפות הרגליים, התכווצויות בפנים, גלגול עיניים והירדמות בתדירות של פעם בשבוע, ובנוסף מציין המסמך תלונות על כאבי ראש חזקים, תחושת לחץ בצד ימין המלווה בזרמים. לטענת התובעים, מדובר, אפוא, במסמך משמעותי היוצר קשר סיבתי בין האפליפסיה לתאונה משנת 2007, מעמיד את נכותו של התובע על 100% נכות והינו בעל השלכה על כמות ואינטנסיביות על עזרת הזולת הנחוצה.

עוד טוענים התובעים, כי עצם העובדה שנקבעה לתובע נכות בשיעור של 100% בגין נכותו ובלא קשר להתקפים האפילפטיים ותדירותם, אינה מונעת כשלעצמה את העובדה שייקבעו לתובע אחוזי נכות בגין התקפים אפילפטיים, שעה שהתקפים אפילפטיים בתדירות של פעם בשבוע, מקנים נכות בשיעור של 100%. עוד ציינו התובעים במסגרת תשובתם, כי אינם מתנגדים להצגת המסמך למומחה בתחום הנוירולוגי, פרופ' שדה, ואשר ניתן יהיה להפנות אליו שאלות הבהרה.

המדובר בתביעה שהוגשה לבית המשפט בשנת 1999, כאשר תביעת התובע נסובה בגין שלוש תאונות בהן נפגע התובע ביום 8.7.98, ביום 1.12.98 וביום 5.9.07. שמיעת הראיות בתיק הסתיימה ביום 2.9.12 והצדדים נפנו להגשת סיכומים. סיכומי התובעים הוגשו לבית המשפט ביום 23.12.12.

מבלי להביע עמדה באם אכן המסמך שצירופו מבוקש מעיד על החמרה ניכרת במצבו של התובע, שעה שאף מומחה בית המשפט, פרופ' שדה, התייחס הן בחוות דעתו והן בחקירתו הנגדית לעובדה כי התובע סובל מהתקפים אפילפטיים אשר תדירותם עלתה בעקבות התאונה מיום 5.9.07, אין חולק כי לא תצמח תועלת של ממש מעצם הגשת המסמך לתיק בית המשפט, כמבוקש על ידי התובעים. משהמדובר בשאלה שברפואה, ולצורך הקביעה אם מדובר בהחמרה במצבו של התובע, לא כל שכן החמרה ניכרת במצבו, לא די בהגשת המסמך לתיק בית המשפט אלא תידרש התייחסות המומחים, ובפרט המומחה בתחום הנוירולוגי, אשר על רקע הנטען יידרש ככל הנראה לבצע בדיקה חוזרת של התובע ולהגיש חוות דעת עדכנית החשופה לחקירה נגדית נוספת ויתכן ולאחר מכן אף יעלה הצורך למנות מומחה רפואי לעניין קיצור תוחלת חייו של התובע.

כפי שצוין לעיל, המדובר בתיק המתנהל בבית המשפט החל משנת 1999, כאשר מחוות הדעת הרפואיות שניתנו בעניינו של התובע וממכלול נכויותיו הרפואיות וכן לאור האמור בחוות דעתו המשלימה של ד"ר עצמון צור בתחום השיקום, עולה לכאורה כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של
כ-100% והינו נזקק לעזרת צד ג' ניכרת, כמפורט בחוות דעתו של מומחה השיקום ובחקירתו הנגדית.

מקובלת עלי עמדתם של התובעים, כי הגשת המסמך בשלב זה, ועל רקע הטענה כי חלה החמרה במצבו של התובע, אינה נובעת מתקלה שהיה בידי התובעים למנעה. עם זאת, משהמדובר בתיק המתנהל בבית המשפט למעלה מ-13 שנים, ומשאינני סבורה כי יש במסמך כדי לשנות באופן משמעותי את מערך הפיצוי אשר ייפסק לתובע, לרבות בראש הנזק של עזרת צד ג', ומקובלת עלי עמדתן של הנתבעות, כי אין במסמך כדי להשפיע באופן משמעותי על תוצאותיו של ההליך, סבורני כי בנסיבות המקרה וגם אם הנסיבות העובדתיות הנטענות והמוצאות ביטוין במסמך, נתגבשו לאחר סיום שלב הראיות, אין מקום בשלב מתקדם זה של ההליך לאפשר את הגשת המסמך, אשר משמעותו פתיחת המשפט מחדש. בהקשר זה לא ניתן להתעלם מכך כי הליך עשיית הצדק אינו שייך רק למתדיין בודד, והקצאת הזמן השיפוטי מחייבת גם התייחסות לאינטרסים לגיטימיים של יתר המתדיינים. וכאמור, המדובר בתביעה המתבררת בבית המשפט משנת 1999 והגיעה העת למתן הכרעה בה.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים .

ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ג, 03 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: